יום שישי, 12 ביוני 2015

מועדון המודולר ירושלים

הסופ"ש השני שלנו בירושלים התחיל כאשר שמענו מכמה חברים שביקרו במועדון מדהים במתחם הרכבת הישנה בירושלים - Modularr.

אז עשינו תחקיר קטן על המקום וגילינו שהמקום הוא בן טיפוחיו של ראובן לובלים בעלי האומן 17.
באותו ערב תקלט סהר זנגילביץ שבמקרה גם הוא ירושלמי ומגיע מתקופת הזוהר של עיר הקודש.

נכנסנו למקום אחרי כמה דק' בודדות בסלקציה, נדהמנו לגלות את אחד המועדונים היפים ביותר שיצא לנו לראות בישראל.
עיצוב ירושלמי אותנטי, אבן ירושלמית בכל מקום, שרשראות ברזל ופיגומים. אז כן זה נשמע קצת מוזר אבל זה מה שהפך את המקום לכל כך קלאבי ומדהים ביופיו.

השעה 1:30 ופתאום מגיעה קבוצה ענקית של דרום אמריקאים, שהגיעו לחוות קצת על בשרם מהו בילוי ירושלמי, המקום היה מפוצץ באנשים ומלא באנרגיות חיוביות - אנשים הגיעו לקרוע את הרחבה לצלילי מוזיקת הטכנו שסהר ניגן ברקע.

המשקאות היו זולים, הקוקטיילים היו מעולים, וללא ספק הערב המושלם הזה יחרט בזכונינו לתמיד.
ללא ספק מועדון שהוא גאווה לעיר הבירה של ישראל.
אני מאמין שאם היו מעתיקים את המועדון איך שהוא לת"א הוא היה אחד המקומות הכי מדוברים היום בארץ.

ממליץ מקרב לב - אך לקלאברים אמיתיים בלבד!



מסעדת הסטיה בירושלים

ביום שבת בעקבות שמועה ששמענו מכמה מכרים החלטנו ללכת למסעדת ה"סטיה" החדשה בירושלים, פרי ידיו של אילן גרוסי שהיה בעלי מסעדת הצ'אקרה המפורסמת בירושלים. המסעדה נמצאת ברחוב קרן היסוד ממש מעל גן הפעמון והיא בין היחידות שעובדות גם בשבת.

אז במה הסטיה שונה ממסעדת הצ'אקרה ?
במהלך השנים האחרונות הצ'קרה הפכה יותר מינסטריים ויותר מסחרית כך שאפשר להגיד שהמקום איבד מה"צ'ארם" שלו.
ממסעדה קטנה ואינטימית עברה למיקום גדול ופחות ביתי וחמים.

אילן החליט שהוא לא יכול לממש את הפוטנציאל שלו ואת האהבה שלו לבישול כשהמסעדה הפכה להיות מסחרית יותר.
ומכן החליט לפתוח את מסעדת הסטיה שתהיה אינטימית וביתית כמו הצ'אקרה הישנה, שם הוא יכול לדאוג לכל לקוחותיו ולבשל להם באופן אישי.

אז הגענו למסעדה ומסתבר שהיא לא כזאת קטנה ואינטימית כמו שבאמת חשבנו.
התפריט הוא ים תיכוני פשוט ולא פלצני, עם מחירים נורמלים ואפילו זול מהמסעדות המתחרות.
אז מה אני יזמין אם לא גוש בשר עסיסי, הלכתי על האנטריקוט 300 עם תפוחי אדמה.
האנטריקוט הגיע כעבור רבע שעה במידת עשיה מושלמת, ועם טעם מדהים של בשר שישנו אותו כמו שצריך.
ואז הגיעה המלצרית עם קינוחים למרות שלא יצא לנו להזמין, ואמרה "בבקשה, זה על חשבון הבית" ואז הבנו את היחס המפנק והכוונה האמיתית באמת של אילן לעבור למקום יותר אישי ואינטימי!

שילמנו השארנו טיפ כמובן ויצאו עם חיוך ענק על הפנים.
מסעדה מעולה, מקווה לחזור לשם שוב בקרוב!

יום חמישי, 11 ביוני 2015

בר הצעצוע

יום שישי הגיע ואיתו אפשר להגיד שסגרנו את הסופ"ש הראשון שלנו בעיר הקודש.
ואיך אפשר שלא לבקר בבר הסטודנטים הצעצוע!

בר מדהים ומסתורי בעל 2 קומות שנמצא בתוך הסימטאות של מרכז העיר בירושלים.
איך שנכנסים בקומה הראשונה נמצא הבר המצומצם והחמוד לערבים פחות גועשים, וגם קצת לפני שיורדים אל הרחבה!
הקוקטיילים היו מעולים והאווירה והקהל שהיו במקום היו בדיוק מה שציפינו.
אחרי שהתחילו להתחמם המנועים כולם התחילו לרדת במדרגות לתוך רחבת ריקודים יחסית גדולה ובא עמדת דיג'יי פינתית ומגניבה ובר ארוך.
הדיג'יי ניגן מוזיקה ישראלית (לא מזרחית) ולהיטים של אמ טי וי.
ללא ספק יצאנו מהמקום עם הרגשה טובה וחיוך על הפנים, למרות שהערב נגמר קצת מוקדם.
מה שכן... ביקור חובה!

מועדון הגג בירושלים

בערב השני שלנו שהיה כבר ביום חמישי, שמענו שיש מסיבה בעיר במועדון הגג שנמצא בתלפיות.
האיזור הישן ללא ספק מעלה בי זכרונות רבים מימי האומן 17 והאפטרים המפורסמים שהיו בירושלים באותם זמנים יפים.

הגענו במונית למקום שממנו יצאו כמויות של עשן ואורות אל השמיים. עמדו המון אנשים בכניסה למקום חשבנו שהתור לא הולך להגמר לעולם. אך מסתבר שלא ממש עושים סלקציה במקום וכל מי שמגיע הדלתות פתוחות בפניו.
עלינו למעלה והגענו לקופות, הבחור בקופות אמר לנו שהכניסה עולה 50 ש"ח למרות שחצי דקה לפני כן 2 ירושלמים שעמדו לפנינו נכנסו ב30 ש"ח, אמרנו בסדר לא נורא, שילמנו ונכנסנו לבפנים.

המקום היה מלא אך מלא בקהל שאני לא כל כך הייתי מתחבר אליו אפשר להגיד...
במקום מתנגנת מוזיקה מזרחית ומיינסטירים, והיה אפשר לראות איך שהקהל מתענג על המוזיקה שחוזרת על עצמה בלופים.
פחות התחברתי למקום, לאנשים לאווירה אבל אפשר לראות שהירושלמים כן מתחברים למקום וכן יוצרים אינטרקציה אחד עם השני.

החלטנו לצאת ולחפש מקום פתוח שנוכל לאכול בו באיזור.
מסתבר שאת המספר המקומות שפתוחים בירושלים בשעות הקטנות של הלילה אפשר לספור על כף יד אחת.
שאלנו בחורים שבמקרה פגשנו ברחוב ואלה המליצו לנו על מסעדה שנקראת "זוני" במרכז העיר ליד כיכר החתולות.

הגענו לזוני ונדהמנו לגלות שהמקום נראה בדיוק כמו הבראסרי שבת"א! מסתבר שהתפריט גם מאוד דומה.
האוכל היה מדהים, הבשר היה צלוי בדיוק במידה והפרנץ' טוסט אפשר להגיד הכי טעים שיצא לי לאכול בחיים.
השירות במסעדה מעולה ולא לקח הרבה זמן בכלל עד שהגיע האוכל.
ללא ספק הזוני הציל לנו את הערב! ממליץ בחום.

כיכר החתולות בירושלים

אז כן בטח יצא לכם לשמוע על כיכר החתולות המפורסם, זה שכל סופ"ש נוהרים אליו אלפי בני נוער וצעירים ירושלמים.
השבוע יצא לנו לצאת לשם בפעם הראשונה כשהגענו למרכז העיר בירושלים אחרי כמה שנים טובות, והופתענו לגלות שהמצב עדיין לא השתנה והקהל הצעיר עדיין משליט סדר במקום.
המקום הוא נקודת המפגש המרכזית של צעירים בעיר לפני שהם יוצאים להשתלט על כל הברים המקומיים שנמצאים במעלה הרחוב, ברים כמו הג'נט והזוליס המפורסמים.

יצאנו לבדוק איך זה עובד ומה יש לברים הירושלמים להציע לנו-
אז המקום הראשון שיצא לנו לבדוק הוא הזוליס, הבר הוותיק ביותר באיזור וגם הגדול ביותר.
שמחנו מאוד לגלות את המגוון העשיר של המשקאות והקוקטיילים המוצעים בתפריט וישר החלטנו ללכת עד הסוף עם משקה הפיירבול. כן כמו שמו שותים את המשקה כשהוא דלוק.
המשקה היה מדהים והאווירה הייתה שונה לגמרי מכל מה שיצא לנו להכיר בבועה התל אביבית.
המקום ללא ספק מדהים וכמו ששמו הולך לפניו ככה גם השירות והאווירה במקום, ללא ספק ממומלץ לתת בדיקה!

אחר כך חיפשנו מקום עם קצת יותר אקשן, מקום שמתאים קצת יותר לטווח גילאים שלנו 24+
הגענו לרח' הלני המלכה שם נמצא בר התקליט.
מקום מגניב, שגרם לנו להרגיש קצת בבית, כמו הברים של ת"א, ושם החלטנו לסיים את הערב הראשון שלנו בעיר הקודש.
מגיע שעה 3 בבוקר והאנשים מתחילים לזוז אך עדיין לא הרגשנו ביציאה אמיתית.
פתאום מגיעה המנהלת ומזמינה אותנו להכנס פנימה, לא הבנו כל כך למה אבל זרמנו איתה.
סוגרים עלינו את הדלתות ואז הדיג'יי שבצבץ במקום הקטן התחיל להכתיב לנו את הקצב עם מוזיקת האוס וטכנו איכותית!
הופתענו מאוד לטובה, הרגשנו במחתרת אמיתית.
ככה נהנינו באפטר פארטי פרטי משלנו בלי המון אנשים עד 8 בבוקר.
ללא ספק אחד המקומות המדהימים ביותר שיצא לי להיות בהם, וללא ספק אחזור לשם בפעם הבאה לסיבוב שני.